החלטה בתיק ע"ח 10068-01-13

ערר על החלטת בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש' בנג'ו) מיום 2.1.13 בתיק בפ"מ 77238-12-12, במסגרתה נדחתה בקשת העורר לבטל את צו איסור שימוש ברכב.

העורר נתפס בליל ה- 27.12.12 כשהוא נוהג באוטובוס זעיר ציבורי [הרכב], כאשר רישיון הנהיגה שלו אינו תואם את סוג הרכב בו נהג וזאת בניגוד לסע' 10 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] וללא פוליסת ביטוח בתוקף, בניגוד לסעיף 2(א) (לפקודת רכב מנועי [נוסח חדש].

השוטר ציין בדוח כי הנהג נעצר כשברכבו נוסע (שהועבר למונית) וכי נהג ברכב מסוג M2, אוטובוס זעיר ציבורי הסעות מיוחד, הינו בעל רישיון נהיגה בדרגת B,C ו- D3  וכי ברכב בו נהג, רשאי לנהוג רק בעל רישיון נהיגה בדרגת D2 ומעלה.

ב- 28.12.12 בשעה 00:40 לאחר שהעורר נחקר, הודה בהסעה בשכר וטען כי החל לעבוד בחברה בעלת הרכב, עמי קאר שפרעם, ימים ספורים קודם לכך ואף טען כי הייתה זו נסיעתו הראשונה, ולאחר שימוע קבע קצין המשטרה כי מדובר ב"עבירה חמורה" והחליט על מתן "הודעת איסור שימוש מינהלי ברכב" לתקופה של 30 יום [צו ההשבתה].

העורר עתר לבימ"ש קמא, בבקשה שיורה על ביטול צו ההשבתה. העורר טען בין היתר, כי הוא נוהג משנת 1987 ו"מתפרנס בעזרת הרכב נשוא הצו", אשתו עקרת בית והוא מפרנס אותה ואת ארבעת ילדיהם הקטנים. 

בדיון העלה ב"כ העורר טענות נוספות ונטען כי לעורר רישיון נהיגה תקף לרכב בו נהג וכי לא קיים בתקנות המונח "אוטובוס זעיר ציבורי".

בימ"ש קמא דחה כאמור את הבקשה.

מהחלטת בימ"ש קמא עולה, כי בכותרת רישיון הרכב בו נהג העורר מצוין כי מדובר ברכב מסוג M2, קרי "אוטובוס זע"צ [זעיר ציבורי] הסעות מיוחד" לו דרושה דרגת רישיון 2D ואילו רישיון הנהיגה בו מחזיק העורר, דרגתו 3D.

עפ"י תקנה 183ב "רישיון נהיגה דרגה D3 הוא רישיון לנהוג ברכב כאמור בתקנה 184(א)(1) ו-(3), באוטובוס זעיר פרטי"(ההדגשה שלי-ח.ה.).

השופט קבע בהחלטתו כי "האוטובוס לא מוגדר ברשיון הרכב כ'אוטובוס זעיר' כדרישת רשיון הנהיגה של המבקש, אלא, כאמור, כ'אוטובוס זעיר צבורי'. דבר המוסיף ומחזק את המסקנה הברורה העולה ממקרא הוראות החוק והוראות רשיון הרכב."

ובהמשך: "בנסיבות אלה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת את האישום המיוחס למבקש, ולאור הזיקה ההדוקה בין בעלת הרכב לבין המבקש כמי שעשה בו את השימוש האסור מטעמה, עברו התעבורתי המחזיק 51 הרשעות קודמות, לא מצאתי כי מתקיימת הגנה כלשהי לפי הוראות סעיף 57ב לפקודת התעבורה".

עוד קבע השופט כי חרף העבירה החמורה אותה ביצע, קצין המשטרה הפוסל החליט שלא לפסול מנהלתית את רישיון הנהיגה של העורר "ובכך איזן לטעמי נכונה, בין ההגנה על הציבור, לבין האינטרס הפרטני של המבקש". על כן לא ראה מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה ובקשת העורר, נדחתה.

הטענות בערר בפניי

בהודעת הערר טען העורר כי בפני בית משפט קמא לא היה רישיון הנהיגה שלו ובנסיבות אלו לא היו הוכחות לכאורה לביצוע העבירה.

עוד נטען כי "גם בהנחה עובדתית שהרישיון הוא כנקבע ע"י השופט בערכאה הדיונית, לא נובע מכך שהרישיון אינו תקף לרכב נשוא הדו"ח", באשר הרכב הוא אותו רכב ומדובר באבחנה לשונית ולא מכאנית, כך לשיטתו.

לפיכך ראוי לטענתו לקצר את ההשבתה או לבטלה כליל.

בדיון בפניי הוסיף ב"כ העורר וטען כי אין הבדל מהותי בין כמות האנשים שרשאי העורר להסיע בהתאם לרישיון הנהיגה D3 שברשותו, לבין  הכמות וסוג הרכב שרשאי בעל רישיון 2D לנהוג. עוד טען כי התקנות אינן ברורות והנהג לא יכול היה לדעת "בתוך ים ההגדרות הזה במה רשאי לנהוג ובמה לא רשאי לנהוג ". עוד טען כי נהג רק פעם אחת, כעולה מחקירתו במשטרה. לעורר אין עבר הקשור בסוג העבירה  ואיננו נהג מסוכן. הוא נוהג ברכבים כבדים בהרבה מהרכב בו נהג בעת ביצוע העבירה הנטענת. את העניין של רכב "ציבורי" התקינו לעניין סיווג נוסעים ולא לעניין מיומנות.

עוד טען כי הטלת מלוא העונש, ההשבתה, על גוף אחד בעוד שהגוף האחר, הנהג, לא קיבל שום עונש, איננו מידתי.  ברכב יכולים לנהוג אחרים והוא מפרנס מספר משפחות. עוד טען כי העורר עבר קורס הסעה ברכב ציבורי והקצין לא בדק אם לחברה יש הרשעות דומות ואם היא נוהגת דרך קבע להרשות לנהגים לנסוע ללא רישיון.

לפיכך עתר לבטל את צו ההשבתה או לקצרו ולהורות על השבת הרכב לאלתר.